Vayedaber

Sanhedrine

Daf 6b

אָמַר רִבִּי בָּא. בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה כָל אֶחָד וְאֶחָד מְמַנֶּה אֶת תַּלְמִידָיו. כְּגוֹן רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּיי מִינֶּה אֶת רִבִּי לִיעֶזֶר וְאֶת רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֶת רִבִּי עֲקִיבָה. וְרִבִּי עֲקִיבָה אֶת רִבִּי מֵאִיר וְאֶת רִבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר. יֵשֵׁב רִבִּי מֵאִיר תְּחִילָּה. 6b נִתְכַּרְכְּמוּ פְנֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר לוֹ רִבִּי עֲקִיבָה. דַּייֶךָ שֶׁאֲנִי וּבוֹרְאֲךָ מַכִּירִין כּוֹחֲךָ. חָֽזְרוּ וְחִלְקוּ כָבוֹד לַבַּיִת הַזֶּה. אָֽמְרוּ. בֵּית דִּין שֶׁמִּינֶּה שֶׁלֹּא לְדַעַת הַנָּשִׂיא אֵין מִינּוּיוֹ מִינּוּי וְנָשִׂיא שֶׁמִּינֶּה שֶׁלֹּא לְדַעַת בֵּית דִּין מִינּוּיוֹ מִינּוּי. חָֽזְרוּ וְהִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ בֵית דֵּין מְמַנִּין אֶלָּא מִדַּעַת הַנָּשִׂיא וְשֶׁלֹּא יְהֵא הַנָּשִׂיא מְמַנֶּה אֶלָּא מִדַּעַת בֵּית דִּין.

Traduction

R. Aba dit: en principe, chacun ordinait lui-même ses disciples au grade de docteur. Ainsi, R. Yohanan b. Zaccaï nomma comme tels R. Eliézer et R. Yona; à son tour, celui-ci nomma R. aqiba, lequel institua R. Meir et R. Simon. Le maître dit alors: ''que R. Meir siège d’abord''. Sur quoi, R. Simon (se supposant négligé) rougit; mais R. aqiba lui dit: Puisqu’il est d’être apprécié par moi et ton Créateur (la prééminence n’est due à R. Meir qu’à cause de son grand âge). Plus tard, on renonça aux ordinations directes, et le Nassi (exilarque) fut autorisé à accorder les honneurs du doctorat. On dit: le tribunal qui a conféré ce titre sans le consentement du Nassi n’a pas accompli une nomination valable, mais à l’inverse, si le Nassi a nommé quelqu’un sans le consentement du tribunal, la nomination reste valable. Finalement, il a été décidé que ni le tribunal, ni le Nassi, ne conféreraient les titres sans le consentement réciproque.

Pnei Moshe non traduit

נתכרכמו פניו של ר''ש. שהיה סובר שאינו חושב אותו לכלום וא''ל לאו משום זה דייך שאני ובוראיך מכירין כוחך וכלומר מכיר אני בך שכחך גדול הוא ור''מ שהוא יותר זקן ממך אמרתי שישב בתחלה:

לבית הזה. לבית הנשיא ואמרו בתחלה שהנשיא אפי' לדעת ב''ד אינו צריך חזרו והתקינו שלא יהיו סומכין זה בלא זה:

תַּנֵּי. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ כוֹתְבִין שִׁטְרֵי חֲלִיצָה. בְּמוֹתָב פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי חָֽלְצָה פְלָנִית בַּת פְלוֹנִי לִפְלוֹנִי בֶן פְּלוֹנִי בְּפָנֵינוּ. דְּקָֽרְבַת לְקַדְמָנָא וְשָׁרַת סְיֵנֵיהּ מֵעִילוֹי רִיגְלֵיהּ דִּימִינָא וְרָקַת קַדְמָנָא רוֹקָא דְמִתְחֲזֵי לָנָא עַל אַרְעָא וְאָֽמְרָת כָּ֚כָה יֵֽעָשֶׂ֣ה לָאִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר לֹֽא יִבְנֶה֭ אֶת בֵּ֥ית אָחִֽיו.

Traduction

On a enseigné comment on rédigeait en principe les actes de refus du lévirat (42)J., (Moed Qatan 3, 3).: ''Dans tel et tel endroit, une telle, fille d’un tel, a refusé le lévirat à un tel, fils de tel, en notre présence, car elle s’est présentée devant nous, a délié son soulier de son pied droit, a craché devant nous à terre d’une façon visible, en disant (Dt 25, 9): Qu’ainsi il soit fait à l’homme qui ne rebâtit pas la maison de son frère''. On a enseigné que le refus du mariage était rédigé en principe comme suit: ''A telle et telle place, une telle, fille d’un tel, a refusé un tel, fils d’un tel, en notre présence, en disant: je n’en veux pas, il ne m’intéresse pas, je n’ai pas le désir d’être épousée par lui''. – (43)Suivent 3 passages traduit, en (Maasser Sheni 4, 3), en (Megila 4, 4), le 3e ci-dessus, 1 fin..

תַּנֵּי. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ כוֹתְבִין שִׁטְרֵי מֵיאוּנִין. בְּמַעֲמַד פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי מִיאֲנָה פְלָנִית בַּת פְלוֹנִי בִפְלוֹנִי בַר פְּלוֹנִי בְּפָנֵינוּ. לָא רְעִינָא בֵיהּ לָא שְׁוִייהֲנָא לֵיהּ לָא צְבִינָא לְהִתְנַסְּבָא לֵיהּ.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

תני בראשונה וכו'. איידי דקאמר בראשונה חשיב נמי להני שהיו נוהגין בראשונה ולפרושי חליצה ומיאונין דמתני':

לא שוהיינא ליה. איני יכול לשהות עמו:

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הֶקְדֵּשׁ שֶׁפְּדָייוֹ יוֹתֵר עַל דָּמָיו הֲרֵי זֶה פָדוּי. וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁפְּדָייוֹ יוֹתֵר עַל דָּמָיו הֲרֵי זֶה אֵינוֹ פָדוּי. מַה בֵין הֶקְדֵּשׁ מַה בֵין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי. אָמַר רִבִּי לָא. הֶקְדֵּשׁ יֵשׁ לוֹ תוֹבְעִין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי אֵין לוֹ תוֹבְעִין. רִבִּי יוֹנָה בְעָא. כְּמָאן דָּמַר. אֵינוֹ כִנְכָסָיו. בְּרַם כְּמָאן דָּמַר. כִנְכָסָיו הוּא. מַה בֵין הֶקְדֵּשׁ מַה בֵין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְלֹא כְבָר נֶאֱמַר טַעֲמָא. הֶקְדֵּשׁ יֵשׁ לוֹ תוֹבְעִין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי אֵין לוֹ תוֹבְעִין.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

אמר רבי יוחנן הקדש שפדייו. הגי' נשתבשה בכאן ונתחלפה וה''ג בפ''ד ממעשר שני הקדש שפדאו יותר על דמיו תפס את הכל מעשר שני שפדייו יותר על דמיו לא תפס את הכל מה בין הקדש מה בין מעשר שני א''ר אימי שכן אדם מצוי להיות מרבה בהקדשו. והלכך מה שהוסיף יותר על דמיו מדעתו עשה ולאו הקדש טעות הוא:

ר' זעירא בעי קומי ר' אימי נבדק אותו האיש ואמר לא לכך נתכוונתי. מהו:

א''ל לכשיבדוק. כלומר אם בדקוהו הולכין אחר דבריו אבל מסתמא אמרינן מרבה בהקדישו הוא:

ר' יונה בעי כמאן דאמר אינו כנכסיו ברם כמ''ד כנכסיו הוא מה בין מעשר שני. כלומר הניחא למ''ד מעשר שני ממון גבוה הוא ואיכא למימר דאדעתא דהכי לא הוסיף בפדיונו הוא שיהא חל מעשר שני עליו על היותר וטעות הוא אלא למ''ד כנכסיו הוא א''כ מאי איכפת ליה שהרי דין נכסיו עליהן ונימא דהכל לשם פדיון מעשר שני מדעתו הוא דנתן:

א''ר יוסי לא כן כבר איתמר טעמא שכן אדם מצוי להרבות בהקדשו. הא כבר אמרו הטעם דמרבה אדם בהקדישו אבל אין דרכו של אדם להיות מרבה בפדיון מעשר שני להוסיף לו טורח בעלייותיו לירושלים:

רִבִּי זֵירָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי אִמִּי. נִבְדַּק אוֹתוֹ הָאִישׁ וְאָמַר. לֹא נִתְכַּווַנְתִּי. אָמַר לֵיהּ. לְכִי בָדַק.

Traduction

vide

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הֶקְדֵּשׁ שֶׁפְּדָייוֹ וְלֹא הוֹסִיף חוֹמֶשׁ הֲרֵי זֶה פָדוּי. וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁפְּדָייוֹ וְלֹא הוֹסִיף חוֹמֶשׁ אֵינוֹ פָדוּי. מַה בֵין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי לְהֶקְדֵּשׁ. אָמַר רִבִּי לָא. שֶׁכֵּן אָדָם מָצוּי לִהְיוֹת מַרְבֶּה בְּהֶקְדֵּישׁוֹ. רִבִּי יוֹנָה בְעָא. כְּמָאן דָּמַר. אֵינוֹ כִנְכָסָיו. בְּרַם כְּמָאן דָּמַר. כִנְכָסָיו. מַה בֵין הֶקְדֵּשׁ לְמַעֲשֵׂר שֵׁינִי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְלֹא כְבָר אַתְּ אָמַרְתָּ טַעֲמָא. שֶׁאָדָם מָצוּי לִהַרְבּוֹת בְּהֶקְדֵּישׁוֹ.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

א''ר יוחנן הקדש פדייו ולא הוסיף חומש הרי זה פדוי מעשר שני שפדייו ולא הוסיף חומש הרי זה אינו פדוי מה בין הקדש ומה בין מעשר שני אמר רבי הילא הקדש יש לו תובעין מעשר שני אין לו תובעין. בהקדש הגזבר תובעו ליתן החומש ולא הוי יאוש אבל במעשר שני אם לא יתן החומש בשעת פדיונו מי יתבענו ולפיכך התקינו חכמים שלא יהיה פדוי כלל עד שיתן גם החומש:

ר' יונה בעי כמ''ד אינו כנכסיו ברם כנכסיו הוא מה בין הקדש ומה בין מעשר שני. דבשלמא אי אמרינן ממון גבוה אתי לאשתמוטי מן החומש אלא למ''ד ממונו הוא מאי איכפת ליה:

אמר ר' יוסי ולא כבר איתמר טעמא הקדש יש לו תובעין מעשר שני אין לו תובעין. וכלומר דאפ''ה הואיל ואין לו תובעין במעשר שני חיישינן שמא יתיאש מליתן החומש. ע''כ הגירסא התם ונכונה היא:

תַּנֵּי. הַהֶקְדֵּישׁוֹת בִּשְׁלֹשָׁה. הָדָא דְתֵימַר בְּמַקְדִּישׁ גּוף הַשָּׂדֶה. אֲבָל אִם אָמַר. הֲרֵי עָלַי מְנָה לְהֶקְדֵּשׁ. נִישְׁמְעִינָהּ מֵהָדָא עֲרָכִים הַמִּיטַּלְטְלִין בִּג'. וְכִי יֵשׁ עֲרָכִים שׁאֵין מִיטַּלְטְלִין. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר ווָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. הָאוֹמֵר. עֶרְכִּי עָלַי. וּבָא לְסַדְּרוֹ מִקַּרְקַע. שָׁמִין לוֹ בַעֲשָׂרָה. מִמִּטַּלְטְלִין בִּשְׁלֹשָׁה. הָאוֹמֵר עֶרְכִּי עָלַי. אֵינוֹ כָאוֹמֵר. דְּמֵי שָׂדִי עָלַי. אֲבָל אִם אָמַר. הֲרֵי עָלַי מְנָה לְהֶקְדֵּשׁ. שָׁמִין לוֹ בִּשְׁלֹשָׁה. לִכְשֶׁיַּעֲשִׁיר נִידּוֹן בְּהֶשֵּׂג יָד.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

תני ההקדשות בג'. פיסקא דמתני' היא ובעיא דלקמן אסיפא קאי וה''ג במגילה פ' הקורא עומד ובקרקעות תשעה וכהן עד כדון במקדיש גופה של שדה אמר דמי שדי עלי. והיא הגי' נכונה וכאן נשתבשה אגב שיטפא דלקמן. וכלומר עד כאן שמענו דבקרקעו' תשעה וכהן במקדיש גופה של שדה לבדק הבית שצריך להעריך אותה תשעה וכהן אבל אם אמר דמי שדי עלי מהו אם הוי כערכין המטלטלין שהרי דמים הקדיש או הקדיש קרקע:

נישמעינה וכו' וכי יש ערכין שאינן מטלטלין. כלומר מדקאמר המטלטלין משמע דיש ערכין שאינן מטלטלין ומאי נינהו אי קרקעות הא תני להו בהדיא הכי ה''ל למיתני ערכין של מטלטלין:

ר' יעקב וכו'. ה''ק האומר ערכי עלי ובא הגזבר לסדרו ממה לגבות ממנו אם גובין מקרקע שמין וכו'. האומר. מעתה האומר ערכי עלי וכי אינו הוא כאומר דמי שדי עלי וכלומר דמאי שנא אם אומר ערכי עלי או דמי ערך שדי עלי שהדין שוה בשניהן אם בא לגבות ממטלטלין בשלשה ומקרקעות בעשרה:

אבל אם אמר וכו'. דוקא באומר דמי שדי עלי אבל האומר הרי עלי מנה להקדש שמין לו לגבות ממנו הסך שהקדיש בשלשה:

לכשיעשיר נידון בהשג יד. כלומר אם אין לו ממה לשלם ממתינין לו לכשיעשיר ועכשיו הוא כנידון בהשג יד:

Sanhedrine

Daf 7a

משנה: אֵין דָּנִין לֹא אֶת הַשֵּׁבֶט וְלֹא אֶת נְבִיא הַשֶּׁקֶר וְלֹא אֶת כֹּהֵן הַגָּדוֹל אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. וְאֵין מוֹצִיאִין לְמִלְחֶמֶת הָֽרְשׁוּת אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. אֵין מוֹסִיפִין עַל הָעִיר וְעַל הָעֲזָרוֹת אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. אֵין עוֹשִׂין סַנְהֶדְרָיוֹת לַשְּׁבָטִים אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. אֵין עוֹשִׂין עִיר הַנִּדַּחַת אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. וְאֵין עוֹשִׂין עִיר הַנִּדַּחַת בַּסְּפָר וְלֹא שָׁלשׁ אֲבָל עוֹשִׂין אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם.

Traduction

Il faut un tribunal de 71 membres pour juger une tribu entière, ou un faux prophète, ou un grand prêtre. Il faut une telle assemblée pour déclarer la guerre non obligatoire, et il la faut pour augmenter la ville (de Jérusalem), ou les annexes du Temple. Le tribunal de 71 juges a seul le droit d’installer les Sanhédrins de 23 juges, qui doivent siéger dans les villes. Il faut aussi un tribunal de 71 juges pour le procès et la punition de toute une ville, coupable de paganisme (Dt 13). On ne détruit pas du reste cette ville, si elle se trouve située sur la frontière, ni trois villes coupables de paganisme; mais on peut en détruire une ou deux.

Pnei Moshe non traduit

מתני'. אין דנין לא את השבט. שהודח כולו שם אלא בב''ד של שבעים ואחד דכתיב והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא אל שעריך איש ואשה אתה מוציא אל שעריך ואי אתה מוציא את השבט אל שעריך אלא בב''ד הגדול:

ולא את נביא השקר. כדיליף בגמרא:

ולא את כהן גדול. דאמר קרא את הדבר הגדול יביאו אליך דבריו של גדול יביאו אליך ומשה במקום שבעים וחד קאי ודוקא דיני נפשות של שלשה ועשרים אבל דיני ממונות שלו הרי הן בשלשה כשאר כל אדם:

ואין מוציאין שם למלחמת הרשות. כל מלחמה חוץ ממלחמת ז' עממין ומלחמת עמלק קרויה מלחמת הרשות:

אלא ע''פ ב''ד של שבעים ואחד. דכתיב בדוד ואחרי אחיתופל בניהו בן יהוידע אחיתופל זה יועץ ובניהו וכן אביו יהוידע בן בניהו דכתיב בקרא זו סנהדרין לפי שהיה מופלא שבכולם וכולם נגררין אחריו:

ואין מוסיפין על העיר. ירושלם שקדושתה גדולה משאר קדושת ארץ ישראל:

העזרות. קדושתה גדולה מקדושת ירושלם ואי אפשר לחדש קידושה אלא בב''ד של ע''א דאמר קרא ככל אשר אני מראה אותך וגו' וכן תעשו לדורות מה משכן קדוש ע''פ משה שהוא במקום סנהדרי גדולה אף לתוספת עיר ועזרות על פי סנהדרי גדולה:

ואין עושין סנהדריות לשבטים וכו'. כדאשכחן במשה דהוא אוקי סנהדראות:

ואין עושין עיר הנדחת וכו'. דכתיב והוצאתם את האיש וגו' ואי אתה מוציא כל העיר לשעריך אלא לשער המיוחד:

בספר. עיר המבדלת בין ארץ ישראל לארץ העמים דכתיב מקרבך ולא מן הספר וטעמא דקרא שמא ישמעו עכו''ם ויבאו ויחריבו את ארץ ישראל לפיכך אין מניחין אותה העיר תל עולם כמשפט עיר הנדחת אלא הורגין את יושביה בלבד:

ולא שלשה. עיירות קרובים זו לזו אבל בשנים ובשלשה מקומות עושין:

הלכה: אֵין דָּנִין לֹא אֶת הַשֵּׁבֶט כול'. אִיתָא חֲמִי. שְׁנַיִם אֵין דָּנִים לֹא כָּל שֶׁכֵּן שֵׁבֶט. אָמַר רִבִּי מַתַּנְייָה. בִּנְשִׂיא שְׁבָטִים הִיא מַתְנִיתָא. אָמַר רִבִּי לִיעֶזֶר. בַּחוֹרֶשׁ שֶׁבֵּין שְׁנֵי שְׁבָטִים הִיא מַתְנִיתָא.

Traduction

Puisque la Mishna dit: quels 2 grands personnages (le grand prêtre et le prophète accusé de faux) devront être jugés par le tribunal de 71 membres, n’est-ce pas à plus forte raison de même pour une tribu entière? En effet, dit R. Mathnia, il s’agit là du chef d’une tribu (il sera jugé comme la tribu entière, par 71 membres). Selon R. Eléazar, la Mishna veut parler du procès sur la possession d’un vallon sis entre 2 tribus.

Pnei Moshe non traduit

גמ' איתא חמי שנים אין דנים לכ''ש שבט. אלו שנים דחשיב במתני' נביא שקר וכהן גדול וכלומר דמתמה דאי שבט כפשוטו הוא צריכא למימר דאין דנין אלא בבית דין של ע''א הרי אפילו אלו שהן יחידים הוציאן הכתוב מכלל שאר יחידים שבט כולו לכ''ש:

בנשיא שבטים היא מתני'. וקמ''ל דנשיא שבט הרי הוא ככל השבט וצריך לדונו בבית דין הגדול:

בחורש שבין שני שבטים. בנחלת יער וכיוצא בו שיש בין ב' שבטים ודנין עליה וקמ''ל דאף על גב דדיני ממונות נינהו אפ''ה בבית דין של ע''א כתחלתה של ארץ ישראל שנחלקה על פי בית דין של ע''א:

אָמַר רִבִּי זֵירָא. נֶאֱמַר כָּאן זָדוֹן וְנֶאֱמַר לְהַלָּן זָדוֹן בְּזָדוֹן֙ דִּבְּר֣וֹ הַנָּבִ֔יא. מַה זָדוֹן שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בִּנְבִיא הַשֶּׁקֶר הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַף זָדוֹן שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן בִּנְבִיא הַשֶּׁקֶר הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אָצַר רִבִּי חִזְקִיָּה. נֶאֱמַר כָּאן דִּיבֵּר וְנֶאֱמַר לְהַלָּן אֲשֶׁר֩ יְדַבֵּ֨ר הַנָּבִ֜יא בְּשֵׁ֣ם יי. מַה דִּיבֵּר שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בִּנְבִיא הַשֶּׁקֶר הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אַף דִּיבֵּר שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן בִּנְבִיא הַשֶּׁקֶר הַכָּתוּב מְדַבֵּר.

Traduction

R. Zeira dit (pourquoi on juge le faux prophète par 71): puisqu’au sujet du vieillard rebelle, il est dit (Dt 17, 12): L’homme qui agit avec témérité; et d’autre part il est dit (Dt 18, 22): avec témérité le prophète l’a énoncée, on conclut à l’analogie du sens des termes témérité, et comme le premier (le rebelle) sera condamnable en présence du tribunal, il en sera de même du faux prophète. R. Hiskia aboutit à la même conclusion par la comparaison du mot parler, usitée dans un 1er verset (ib. 17, 10), et dans le suivant (18, 22): Si le prophète dit (parle) de la part de l’Eternel une chose qui ne saurait être; le faux prophète sera jugé comme le magistrat rebelle (par 71).

Pnei Moshe non traduit

אמר ר' זירא. טעמא דאין דנין לנביא השקר אלא בב''ד הגדול מפרש:

נאמר כאן זדון. בזקן ממרא כתיב והאיש אשר יעשה בזדון:

אף זדון שנאמר כאן בנביא שקר הכתוב מדבר. כלומר נביא שקר נמי דינו כמו שהכתוב מדבר כאן בזקן ממרא דכתיב ביה וקמת ועלית וילפינן מיניה דאין המראתו של זקן ממרא אלא בבית דין של שבעים ואחד:

רבי חזקיה. יליף דבר דבר דכתיב בזקן ממרא ועשית ע''פ הדבר:

פיסקא אין מוציאין וכו'. ומפרש טעמא דאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ובנביא ואורים ותומים וסנהדרין של שבעים ואחד ובשתי תודות ובשיר כדתנן בפרק ב' דשבועות:

תַּנֵּי. הָעֲבָדִים וְהַשְּׁטָרוֹת וְהַמִּטַּלְטְלִין אֵין לָהֶן אִיגֶּרֶת בִּקּוֹרֶת. רִבִּי יוּדָן בַּר פָּזִי אָמַר. אַכְרָזָה. עוּלָּה בַר יִשְׁמָעֵאל אָמַר. עֲבָדִים שֶׁלֹּא יִבְרְחוּ. הַשְּׁטָרוֹת וְהַמִּטַּלְטְלִין שֶׁלֹּא יִגָּנֵבוּ. רִבִּי בָּא בַר כַּהֲנָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. לֵית הָדָא אָֽמְרָה שֶׁעֲבָדִים נִיפְדִּין בִּשְׁלֹשָׁה. אָמַר לֵיהּ. אִין. וְהָתַנִּינָן בַּקַּרְקָעוֹת תִּשְׁעָה וְכֹהֵן וְאָדָם כַּיּוֹצֵא בָהֶן. 7a אָמַר לֵיהּ. אָכֵין. אָדָם דָּכָא בֶּן חוֹרִין הוּא. חֲנַנְיָה בֶן שֶׁלֶמְיָה אָמַר בְּשֵׁם רַב. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי וּבְעָא לְמֵיעֲבַד כְּרַבָּנִן. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן פְּרָטָא בֶּן בֶּן רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן פְּרָטָא. רִבִּי. לֹא כֵן לִימַדְתָּנוּ מִשּׁוּם זְקֵינֶיךָ. אֶלָּא אִם עָשׂוּ אִיגֶּרֶת בִּקּוֹרֶת. אֲמַר לֵיהּ. אִין. וַחֲזַר וַעֲבֲד כְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

אין להן איגרת בקורת. כדמפרש ר' יודן שאין להן הכרזה כשרוצין ב''ד למוכרן אין מכריזין עליהן כדקאמר טעמא עבדים שלא יברחו וכן השטרות והמטלטלין שלא יגנבו מהנאספים לראותם כדי ללוקחן. וגרסינן להא פ' אלמנה ניזונת הלכה ו':

לית הדא אמרה. וכי לאו שמע מינה מהכא שהעבדים נפדין בשלשה אם הקדישן ופודן מן ההקדש אין צריך אלא שלשה כשאר מטלטלין כדי שלא לפרסם הדבר וישמעו ויברחו:

א''ל אין. כן הוא הדבר שהעבד נפדה בשלשה:

והתנינן וכו' ואדם כיוצא בהן. וצריך עשרה:

אמר ליה אכין. הוא אדם דהכא בבן חורין מיירי אבל עבד נפדה בשלשה:

חנניה בר שלמיה וכו'. התם בכתובות קאי ואיידי דלעילמייתי לה הכא:

ובעא למיעבד כרבנן. דאמרי התם במתני' שום הדיינין שפחתו או הותירו שתות מכרן בטול כשלא עשו אגרת בקורת:

לא כן לימדתנו משום זקיניך אלא אם עשו אגרת בקורת. דהא זקיניך רבי שמעון בן גמליאל פליג עלייהו ולא לימדתנו בשמו דדוקא אם עשו אגרת ביקורת וה''ה אפילו בלא אגרת ביקורת מכרן קיים דא''כ מה כח ב''ד יפה:

דִּינֵי נְפָשׁוֹת בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה. רִבִּי אַבָּהוּ שָׁאַל. שׁוֹר הַנִּסְקַל כְּרִבִּי מֵאִיר מָהוּ לִיתֵּן כֶּסֶף בִּשְׁלֹשָׁה וְיִסָּקֵל בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. שׁוֹר הַנִּסְקַל כּוּלּוֹ מָמוֹן הוּא וּגְזֵירַת הַכָּתוּב שֶׁיִּסָּקֵל.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

ר' אבהו שאל. מפורש לעיל סוף הלכה א':

אגנטוס הֵגֱמוֹן שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי. הַשּׁוֹר֙ יִסָּקֵ֔ל וְגַם בְּעָלָיו֭ יוּמָֽת. אָמַר לֵיהּ. שׁוּתָף לֵיסְטֵיס כְּלֵיסְטֵיס. וּכְשֶׁיָּצָא אָֽמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו. רִבִּי. לָזֶה דִחִיתָה בְקָנֶה. לָנוּ מָה אַתְּ מֵשִׁיב. אָמַר לָהֶן. כָּתוּב הַשּׁוֹר֙ יִסָּקֵ֔ל וְגַם בְּעָלָיו֭ יוּמָֽת. כְּמִיתַת הַבְּעָלִים כָּךְ מִיתַת הַשּׁוֹר. הִקִּישׁ מִיתַת בְּעָלִים לְמִיתַת הַשּׁוֹר. מַה מִיתַת הַבְּעָלִים בִּדְרִישָׁה וַחֲקִירָה בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה. אַף מִיתַת הַשּׁוֹר בִּדְרִישָׁה וַחֲקִירָה בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה.

Traduction

Le gouverneur Antonin demanda à R. Yohanan b. Zaccaï (44)V. Derenbourg, Essai, etc., p. 317.: pourquoi la Bible prescrit-elle (Ex 21, 29): que le bœuf (sujet à heurter) soit lapidé et son propriétaire condamné à mort? R. Yohanan répondit (évasivement): elle associe le brigand (le maître) au meurtrier. Lorsque l’étranger fut sorti, les disciples dirent au maître: ''Tu l’as repoussé avec un simple roseau; quelle réponse nous donnes-tu à nous''? -Il est écrit, répondit-il: ''le bœuf sera lapidé, et le propriétaire aussi devra mourir''; il y a corrélation manifeste entre la mort du maître et celle du bœuf, et comme la première n’aura lieu que par suite d’une délibération et d’une enquête d’un tribunal de 23 membres, de même la lapidation du bœuf sera décidée après délibération et enquête de 23 juges (sans entraîner la mort réelle du propriétaire).

Pnei Moshe non traduit

השור יסקל וגם בעליו יומת. וכי מה עשו הבעלים:

שותף ליסטים כליסטים. והבעלים כשותף הן שמחזיקין לשור רוצח בביתם ולא רצה לגלות לו טעמו של דבר:

כמיתת בעלים. כלומר לאו יומת ממש הוא אלא יומת להיקישא הוא דאתא להקיש דין מיתת השור לדין מיתת בעלים:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source